Home >> מידע לימודי >> קומפוזיציה הבסיס לצילום
 
קומפוזיציה
הבסיס לצילום טוב הוא לא רק הנושא של הצילום, וגם לא הנתונים הטכניים הנכונים בלבד, ואולי זה יפתיע לשמוע, אבל גם לא רק היכולת לעורר רגש אצל הצופים. אומנם כל הדברים האלו חשובים מאוד, אבל אחד הדברים החשובים ביותר אם לא הדבר הראשון שאנחנו צריכים להתייחס אליו הוא קומפוזיציה
קומפוזיציה נכונה תפריד בגסות בין צילום טוב לבין צילום לא מוצלח ואפילו לא ברור. גם כאשר הנתונים הטכניים והנושא או המקום יהיו מעולים, אם הקומפוזיציה לא תיהיה נכונה הכל יכול ליפול, וזה יפגע ביכולת שלנו להעביר את המסר הנכון לצופים

את הקומפוזיציה אני יפריד לשלושה חלקים: מבנה התמונה, משקל ויזואלי ומבוך ויזואלי כי כולם ביחד מרכיבים את הקומפוזיציה של התמונה. אולי יותר נכון להגיד שקומפוזיציה בנויה משלושת הגורמים הללו, ואיזון נכון בין שלושתם הוא שם המשחק כאן. בנוגע לשבירת החוקים שמתעוררת אצל לא מעט צלמים אני אדבר בהמשך...קצת סבלנות

נתחיל עם כמה הגדרות
מבנה הצילום - הסדר שבהם האלמנטים שבצילום או האובייקטים מסודרים בתוך התמונה
משקל ויזואלי - כיצד חלקים שונים בתמונה מודגשים יותר או פחות בתוך בצילום. משפיע על תחושת הצופה כאשר הוא מסתכל על הצילום
מבוך ויזואלי - כיצד אנחנו שולטים בסדר הדברים שהצופה רואה. מה הדבר הראשון ומה השני והאחרון שהצופה יראה והאם אנחנו זורקים אותו מחוץ לתמונה או משאירים את הצופה בתוך התמונה

חוק קטן אבל חשוב עד מאוד וקצת מבלבל את הציבור הרחב. חוק השלישים. הוא חוק הזהב של לאונרדו דה-וינצי. חוק זה אומר שלא צריך למרכז אובייקטים בדיוק במרכז התמונה ולא לתת לאובייקט משקל מלא במרכז התמונה. אבל זה לא בהכרך חייב להיות בשליש התמונה רק לא במרכז. הבעיה עם מרכוז האובייקט זה שהמסביב הופך להיות חסר חשיבות ולמעשה אפשר לחתוך את כל מה שמסביב לאובייקט הראשי ונשאלת השאלה אז מה המשמעות לגודל התמונה? חשוב להבין שתמונה היא לא האובייקט העיקרי אלא כל הפורמט עצמו. כלומר גודל הדף המודפס. בתוך הפורמט יש אובקייט עיקרי אבל כל החלקים בתמונה הם חשובים גם כן. כל דבר בתוך התמונה צריך לתרום. אם הוא לא תורם אין לא מקום בצילום. אחרת הוא הופך ללא יותר מאשר מטרד בעין


חשוב להבין שלא כל האנשים שמים לב לאובייקטים אשר אין להם מקום או ערך בצילום אבל מה שהם כן רואים שהתמונה פחות טובה. מבלי להסביר או למצוא הסבר למה, אלא פשוט זה נראה להם פחות יפה בזמן שתמונה אחרת שתיהיה בנויה נכון תראה להם טובה יותר, וזה מכיוון שהתת מודע שם לב לדברים שהמודע שלנו פחות

נעבור לכמה דוגמאות בנושא

 
כמו שאתם רואים בתמונה הזאת לא מרכזתי את האובייקט העיקרי שזה מרכז הגלקסיה שלנו במרכז התמונה אבל גם לא באחד השלישים. הסיבה לכך שרציתי להראות כמה שיותר ממרכז הגלקסיה. כך שמספיק היה להזיז את מרכז האובייקט טיפה הצידה על מנת לשמור על מבנה תמונה נכון. משקל התמונה נוצר כאשר הפינה העליונה הימנית הגדולה נותנת תשובה או משקל נגד לחלק הבהיר בצילום. המבוך הויזואלי מסודר בצורה הזאת: הדבר הראשון שמופיעה (מספר 1) הוא הערפילית הסגולה לאחר מכן המרכז הבהיר של הגלקסיה (מספר 2) ובסוף החלק הכהה בצד ימין למעלה (מספר 3) ואז העין נופלת על מספר 2 חוזרת למספר 1 וכך השארתי את הצופה בתוך התמונה




 
כאן התמונה חתוכה במרכז על ידי קו האופק וארבעת האובייקטים המרכזים נראים בדיוק במרכז התמונה. הסיבה לכך שהשמיים רייקים מידי וכמעט ולא רואים אותם במבט ראשון. בצד שמאל יש גביש מלח קטן אשר מוציא אותנו לרגע קט ממרכז התמונה ומונע את תחושת המרכוז הבעייתית של גבישי המלח במרכז. השמיים הרייקים מאפשרים לצופה לנוח כאשר הוא עמוס בפרטים הרבים בחלק התחתון של התמונה




 
הסלע המרכזי עם השורשים והטקסטורה עליו הוא שמשך את תשומת ליבי כשהלכתי לאורך הנחל, ולכן מרכזתי אותו כמעט לחלוטין. עם זאת למרכז אותו ללא דבר בסביבתו בעייתי מאוד ומשאיר חוסר משמעות גדול לשאר הפורמט. הדרך שלי לפתור את הבעיה היא להכניס את שני הסלעים בצד ימין אך בו בזמן לא בפוקוס, על ידי פתיחת הצמצם שלא יגנבו יתר תשומת לב מהאובייקט הראשי. את הענף החלטתי למרוח בחשיפה ממושכת, ולא להקפיא אותו בעזרת פלש מילוי, שגם כן לא ימשוך תשומת לב מיותרת אך כן יוסיף עניין לתמונה. כמו שאתם שמים לב שילוב של ידע טכני והבנה של חוקי הקומפוזיציה מייצר תמונה "נכונה" יותר אשר מאפשרת לי להעביר את המסר שאני בחרתי להעביר ולהשאיר את השליטה בידיים שלי



 
תמונה זו צולמה בהצגה צמחים מטפסים. כאן מדובר בדיאלוג בין שני דמויות שהן החשובות ביותר בתמונה. כמובן שגם כאן נעשית בחירה להזיז אותם טיפה הצידה. זה לא משנה לאיזה צד להזיז אותם היה נכון, או אפילו אם יש לזה משמעות, חשוב היה לשמור על משמעות החלל השחור





 
תמונה זאת של האומן נועם אקוטנס שצולמה בהופעה של המרכז הגאה בתל אביב בראש ובראשונה באה להראות את המוזיקאי ואת הרגע שבו הוא שקוע בתוך עצמו. כמשקל נגד הוספתי את הפנס מצד שמאל. ברגע ראשון נראה שהפנס מושך יותר מידי תשומת לב. אבל בסופו של דבר הדמות היא בכל זאת מספר אחד במבוך הויזואלי. הסיבה לכך היא הנטיה אנושית של חיפוש קשר עין וחיפוש אחר פנים, ולכן הפנס לא לוקח את כל תשובמת הלב של הצופה ורק מוסיף עיניין ומשקל נגד





 
נתחיל עם הסבר על למה בשחור לבן. הבחירה היא לא אומנותית אלא היא פרקטית. הצילום נעשה בעין בוקק. ששם היה מגוון צבעים גדול יתר על המידה. היו שני גוונים שונים של סלעים. צבע המים, ירוקת על הסלעים ומקומות שחורים, צמיחה ירוקה וסימון שבילים. כל אחד מהם לקחת את תשומת הלב לכיוון אחר. צילום בשחור לבן בזמן אמת מאפשר לי להשתיק את הרעש המיותר ולאפשר לשלוט בתשומת הלב של הצופה. המפל נמצא לא לגמרי במרכז ולא בצד. הפינה הכהה בצד שמאל מאפשרת לתת משקל נגד גדול וחשוב ואף להוסיף דרמה לתמונה. כאשר ברכת המים הקטנה הלבנה נותנת משקל לכתם הכהה ומייצבת את התמונה, שבלעדיה התמונה היית מאוד לא מאוזנת




 
בתמונה זאת יש שני מוקדי משיכה ומבוך ויזואלי מאוד ברור, והתמונה תוכננה בכונה בצורה זו. כאשר בחרתי לצלם את העץ והאוהל בפינה השמאלית המטרה היית לתת תשובה למעגל שבילי הכוכבים בימין. לא רציתי למקם במרכז את שבילי הכוכבים אבל ידעתי שאם אני ממקם אותם בצד הם ימשכו תשומת לב רבה מידי ולכן צריך לתת להם משקל נגדי ושם נכנסים לתמונה האוהל והעץ. מה עוד שהאוהל והעץ חשובים יותר ולכם הארתי אותם בעזרת פלשים חזקים מספיק. בתמונה גם רציתי להדגיש כמה שאנחנו קטנים או כמה שהייתי קטן ובודד במדבר, ולכן המרחק הגדול ביני לבין האוהל והעץ




 
גם כאן בהצגה ריאקציה (הצגה של שחקן בודד) חשוב היה לא רק להעביר את רגעי הרגש אלא גם את בדידותו של השחקן. הבחירה בשחור לבן נעשתה על מנת להדגיש ולהוסיף דרמה לצילום. דרמה שהיית בהצגה עצמה. הדמות נמצאת בתוך חלל שחור ואפל. ממול הדמות יש קטע שחור גדול אשר נותן משקל נגד לצריבה הלבנה. אם היה עוד אובייקטים של תפאורה ממול הדמות החלק הצרוב היה נראה לא הגיוני בגלל חוסר משקל




 
בתמונה זאת קו האופק ממורכז לחלוטין וצורה מאוד ברורה ובולטת וזה נראה לכאורה הדבר הכי לא נכון לעשות בצילום נוף ואכן זה משהו שדורש פיתרון במהלך העבודה. התמונה מורכבת משני צילומים שונים שחוברו ביחד לייצר תמונה פנורמית, וזה אומר שהיה צורך לתכנן את הצילום בצורה כזאת ששנייהם ביחד ייצרו את הקומפוזיציה הנכונה. אחרת לא הייתי יכול לדעת מה יצא בסוף
על מנת לפתור את קו האופק הממורכז השתמשתי בסלעים שבמים ומיקמתי אותם בצורה כזאת שלא יהיה מירכוז בתמונה. הצוק הגדול בצד ימין יוצא לחלוטין מהתמונה ומטפס על קו האופק ומטשטש את מרכוז האופק. בנוסף לזה הכנסתי סלע שמושך ימינה ולמטה בצורה עדינה. בצד שמאל גם כן היה חשוב להכניס אובייקט נוסף ולשם כך יש סלע גדול עם רצועה מספיק רחבה שתמשוך עד קצה הפריים אבל לא יותר תשומת לב מהסלע עצמו. חשוב להבין שבשביל להגיע לזה הייתי צריך לבדוק היכן כל אובייקט נמצא ולתכנן בהתאם




 

 
בתמונות אלא חוק הזהב נשבר ,וכל התמונה ממורכזת לחלוטין וזה עדיין נראה נכון. אבל למה? התשובה היא שהדרך לפתרון במקרה הזה היא לתת לאובייקטים להספג לתוך החלל השחור כך שהם הופכים לחלק בלתי נפרד ממנו והמרכז מתערבב עם שאר הפורמט. בנוסף לזה אין שום רע בקומפוזיציה מרכזית הרי יש חוק שמאפשר גם את זה ועל זה נדבר בהמשך הכתבה


החלטות בשברירי שניה
בצילומי הופעות או הצגות, ההחלטות אם לשים אובייקט במקום כזה או אחר, עם נתונים טכניים כאלה או אחרים, אשר ישפיעו על התמונה הסופית, מתבצעות בשברירי שניה לפעמים. זה לא דבר קל לעשות, אבל זאת חלק מהעבודה. על מנת להצליח ולהגיע לשם יש צורך בהבנה מעמיקה של קומפוזיציה והפנמה עד כדי כך שחוקי הקומפוזיציה יהיו כמו אויר לנשימה וזה לוקח זמן ודורש למידה בתחום. בצילומי טבע ונוף התהליך יותר קל כי יש מספיק זמן ברוב המקרים להחליט כיצד לבנות את הפריים הנכון

חוקים נועדו לשבירה
אחד הדברים שיוצא לי לשמוע בנוגע לקומפוזיציה אם זה מתלמידים שלי ואם זה מצלמים בתחילת הדרך, זה שחוקים נועדו לשבירה. זאת טעות גדולה מאוד וחוסר הבנה של חוקי האומנות
כל חוקי האומנות והקומפוזיציה נועדו בסך הכל לעזור לנו להעביר את המסר שאנחנו רוצים לצופה, והם נבנו לאורך של מאות שנים כשהם עונים על התניות אנושיות שלנו. לדוגמה קו אופק עקום גורם לתחושת אי יציבות, וזה בגלל שרוב בני האדם זקוקים לקרקע יציבה בניגוד לעכבישים לדוגמה. ויש חוק בנוגע לזה. אבל גם יש חוק שמדבר דוקא על הצורך לקו אופק עקום. למעשה אפשר למצוא חוקי אומנות כמעט לכל דבר לחיוב ולשלילה. ברוב המקרים שאני נתקל באנשים ש"שברו" את חוקי האומנות הם לא יותר מאשר השתמשו בחוק אחר שכבר קיים רק שהם לא ידעו על קיומו
אנחנו לא צריכים לשבור חוקים. חוקים לא שולטים בנו אלא משרתים אותנו. אם אנחנו רוצים לתאר משהו שאין שום חוק בנימצא שיכול לעזור לנו, אז אנחנו לא צריכים לשבור חוק אלא אולי לקחת חוק קיים ולחדד אותו שיתאים להעברת המסר, או אולי להמציא חוק חדש בהתאם לצורך. אבל לא ללכת ובכוונה לשבור חוקים, כי אין ערך בלשבור חוקים. יש ערך בלהצליח להעביר את המסר לצופה. העברת מסר לצופה היא ערך עליון ולא שבירת חוקים

זכרו שיש חוק קומפוזיציה כמעט לכל דבר שתרצו. מחוק הזהב ועד חוקי מרכוז מחוקי קומפוזיציה סגורה שמאפשרת למרכז את הכל סביב נקודה אחת ועד חוק קומפוזיציה פתוחה שמאפשרת לפתוח את הפריים לצופה ואפילו "לגרש" אותו מתוך התמונה
לפני שאתם ממהרים לשבור חוקים, תלמדו את החוקים ותראו אולי יש בכלל משהו שיכול לעזור לכם, ואם אין אז תצרו חוק חדש או תחדדו חוק קיים שיעזור לכם להעביר את המסר שלכם

לשאלות מוזמנים לכתוב בתגובות או לשלוח לי מייל
+ Add a New Comment
Comments
Loading Loading...