מהי אומנות


05 Dec
05Dec


מהי אומנות

אחד המשפטים המפורסמים ביותר באומנות הוא "שבאומנות כמו באומנות הכל מותר". אל אף שכולם מכירים את המשפט ומשתמשים בו בקלילות המשפט הזה בכלל לא נכון והוא כבר ממזמן הפך לתרוץ גרוע "לבא לי לצלם כמו שאני רוצה" (גם אם זה בכלל לא נכון לעבוד כך) כי "באומנות כמו באומנות הכל מותר" ולכן אני גם לא צריך ללמוד שום דבר בנושא. הבעיה היא שלא באמת הכל מותר באומנות ולא הכל מתקבל כ"אומנות" וישנם דברים שפשוט לא "נכונים" וזה מוביל לשאלה: אם כך מה גבולות ההגדרה של אומנות? ומי מגדיר אותם? והאם הגבולות האלא ברורים? איך אני יכול לדעת אם אני עושה אומנות או פשוט עובד לא נכון? אני אנסה לתת תשובות לשאלות אלא על אף שזאת משימה לא קלה ואני כמובן אתמקד בתחום הצילום.

כן גם זאת אומנות. עבודה של הצלם Bruce Hall מתוך פרוייקט צילום על אוטיזם


עבודה של הצלמת Mary Ellen Bartley מתוך פרייקט שעוסק בדומם


מהו הבסיס לאומנות ומהם הקריטריונים?

בגדול הקריטריונים שלפיהם מחליטים מהי אומנות ומה לא הם פשוטים אבל בגלל שקשה לייצר נכון ולא נכון ברורים באומנות נוצר מטבע הדברים טווח אפור. אבל כמו שרשמתי למעלה ונדבר עליו בהמשך מפני שגם לטווח האפור הזה יש גבולות.

מה שבראש ובראשונה מייצר את ההגדרה זה קומפוזיציה. קומפזיציה נשמע כמו משהו שרק מסבך ומקשה אבל זה לא. למעשה זה אפילו הופך את החיים לקלים יותר להעברת מסר מדוייק יותר ונכון יותר לצופה וכמובן מאפשר העברת רגש לצופה בצורה יעילה יותר. רק צריך ללמוד את הנושא יותר לעומק (למעשה זה הקושי היחידי שיש בקומפוזיציה. תהליך הלימוד לא קל). חוקי הקומפוזיציה הם רבים מאוד! וכמעט לכל חוק יש חוק נגדי והחוקים הם ברורים לגמרי. צילום "בנוי" לא נכון ובצורה שמונעת העברת מסר או רגש בצורה "תקינה" ויעילה כבר לא נחשב לאומנות. דבר זה מייצר סינון ראשוני ובעל משמעות רבה להגדרת האומנות בעולם (בעולם האומנות כמובן) לכן רוב האומנים או כאלה שנכנסו לתוך הההגדרה הזאת הם אומנים אשר למדו אומנות בצורה כזאת או אחרת (אני ממליץ לקרוא על האומנים הגדולים ותראו שרובם הגדול ביותר בעל השכלה בתחום. יש מעטים שמעולם לא למדו שום דבר שקשור לאומנות. ידע בנושא הוא הכרחי!) דבר נוסף חוץ מקומפוזיציה זה הדרך שבא אומנים מתייחסים לעבודה שלהם. אומנים או העוסקים באומנות עובדים על נושאים, עובדים בפרוייקטים. כלומר הם לא סתם מגיעים למקום ומצלמים "תמונות יפות" או דברים מעניינים בהתאם למה שנמצא במקום. אלא עובדים על משהו שמטריד או "עובר עליהם" לאחרונה . יש משהו שהם רוצים להגיד ולהוציא וזה לא משהו שאפשר להגיד בתמונה אחת. למעשה הם מבינים כי אין דבר כזה תמונה שמספרת סיפור. תמונה יכולה אולי לספר סיפור או רגע קטן בתוך סיפור שלם בתחום העיתונאי אבל לא יותר מזה וגם במקרה הזה זה לא מדוייק. תסתכלו על מגזינים בתחום העיתונות כגון "נשיונל ג'אורפיק" או "מגנום" שהם מפרסמים כתבה עם מספר תמונה ולא תמונה בודדת שמספרת סיפור.

דבר נוסף שמגדיר אומנות ואני קצת פחות אוהב אותו אבל עדיין כך זה מתנהל אלפי שנים וזה מה שמתקבל על ידי אספני אומנות מהחשובים והמשפיעים בתחום (שאלא תמיד אנשים במעמד כלכלי גבוה מרוב הציבור) בעלי גלריות חשובות אשר בוחרים את מי להציג ואת מי לא ומבקרי אומנות שיש להם משקל משמעותי בהחלטה מי מהיוצרים מייצר אומנות ומי לא.

בכל הנוגע לבעלי גלריות ואספנים אני פחות מרוצה/אוהב את זה שהם קובעים אומנות מהי. מפני שיש משקל מאוד גדול בהחלטה שלהם מטעם אישי ויותר מזה על פי מי שיכול להגדיל להם את ההכנסות. הבעיה פה היא שאומן אשר מייצר אומנות שלא מכניס להם כסף הוא בעל סיכוי מזערי על קו האפס להצליח לתפוס שם ובטח שלהתפרנס מהאומנות שלו. אם זאת אספנים ובעלי גלריות בסופו של דבר מתחילים (וחלקם הולכים להרצאות או קורסים בנושא אומנות) להבין באמת בתחום ולא סתם בוחרים לפי "מצב הרוח" באותו יום ויש הגיון בזה שהם חלק מהתהליך גם אם זה תורם לי אישית וגם אם לא.

מבקרי אומנות (לא אוצרים בתערוכות, שחלקם חסרי השכלה בנושא) הם לרוב אנשים בעלי השכלה פורמלית בתחום ולכן זה יותר הגיוני לי שיהיה להם את הכח להחליט. אומנם גם הם מושפעים מהטעם האישי שלהם וזה מונע מאומנים טובים להצליח אבל אני ואמנים נוספים מתנחמים בזה שהם בוחרים מתוך ידע בתחום האומנות ולא רק טעם אישי וכך זה צריך להיות.

בסופו של דבר כל אומן או שמוגדר כאומן עומד בקריטריונים של השכלה או הבנה בתחום אם זה מלמידה או אם מ"כישרון" מלידה. אבל לקומפוזיציה ולעבודה בפרוייקטים יש חשיבות גדולה מאוד ותמונה שהיא לא יותר "מתמונה יפה" לא תביא את הצלם רחוק מידי ולא "יקחו" אותו בצורה רצינית.

תמונה של הצלם Werner Manshlot מתוך הפרוייקט Not Unusual


תמונה של הצלמת Elena Dorfman מתוך הפרוייקט Empire Falling


תמונה של הצלם Frank Hamrick מתוך הפרוייקט It Was There All Along פרוייקט העוסק במים


תמונה של הצלמת Carolyn Hampton מתוך הפרוייקט Childhood Dreams And Memories


תמונה של הצלמת Alanna Airitam מתוך הפרוייקט (בהשראת ציירי פורטרטים) Golden Age


אז מה לא נחשב אומנות ולמה?

היוצר Jeff Koon  בתחיל דרכו שהוא "נכנס" לעולם האומנות הוא לא התקבל באהבה גדולה בעיקר בגלל שהוא עצמו לא מייצר את העבודות שלו. והגישה הייתה שאומן גם מייצר בעצמו את היצירות שלו. אבל ג'ף טען כי פסלים הרבה פעמים משתמשים בעזרתם של יוצרים אחרים על מנת לייצר פסלים גדולי מיימדים. כך שהם עצמם רק "מביאים" את הרעיון. אז אם להם מותר למה לי לא? והאמת יש משהו בזה. אכן למה שפסל שיודע לפסל מייצר פסל ענק בעזרת עובדים במפעל מוגד כאומן ומישהו "שמייצר" אומנות בראשו ומשתמש בעובדים אחרים יוגדר כאומן וג'ף לא? וכך ג'ף התקבל על ידי אספנים, בעלי גלריות ומבקרי אומנות וגם זכה לפרסום רב (בין היתר בזכות תקציבי הענק שהוא הגיע איתם מראש). אבל כמו שרשמתי לא כל דבר אוטומטית מתקבל בעולם האומנות וג'ף יום אחד כאשר הוא החליט להציג את הצילומים שלו עם צ'יצולינה (שחקנית פרונו מלפני כמה עשורים) עולם האומנות אמר שזה כבר מוגזם ואומנות זה לא.

ג'ף שהתחתן איתה אמר שהם לא סתם עושים אהבה כמו כולנו "האנשים הפשוטים" אלא הם עושים אומנות במיטה שלהם. הוא לקח את אחד הצלמים הגדולים ושילם לו על מנת לתעד את "האומנות" שלהם במיטה. שלא במפתיעה אספן האומנות הראשי שלו והגלריה שעבדה איתו הכי הרבה כמובן שהסכימו שזה אומנות. אבל שאר עולם האומנות אמר שיש גבול לכל תעלול ללא קשר אם מה שהם עושים במיטה הוא אומנות או לא.

יש כמה וכמה מקרים של אנשים בעלי ממון שהצליחו להשכיר שטח לתערוכה בחלק מהגלריות מהחשובות בעולם (גם בארץ זה קורה) אבל גם הם לא התקבלו על ידי עולם האומנות מפני שהם לא עמדו בהגדרות שדיברתי אליהם מקודם. מסתבר שכסף לא תמיד קונה הכל. בחלק מהמקרים הם אפילו שילמו למבקרי אומנות שיגידו עליהם מילה טובה. יצא לי פעם אחת להיות באירוע מסוג זה ואפשר היה לראות כי המבקרים נתנו ביקורת חיובית בזמן ערב הפתיחה, ברגע שהם יצאו היה אפשר לשמוע ביקורות שליליות מכל עבר.

יש אומן ישראלי אשר עשה תערוכה של "סלעי אנרגיה" הוא לקח סלעים מחוף הים וכמו שהם עם כל החול הניח אותם בגלריה. כמה שהסלע היה יותר גדול כך הוא עלה יותר. מבקרי אומנות בארץ אפילו לא התייחסו לכך. אומן אמריקאי הציג בדים לבנים על מנת לתאר "הפשטה של המופשט" לא התקבל באהבה מפני שזה לא הפשטה של מופשט אלא פשוט בדים לבנים ולא יותר מזה. צלמי עיתונות וצלמי תרבות מתקשים מאוד להתקבל כאומנים (על אף שהגדולים שבהם מעולים במה שהם עושים!) וזה מפני שהם לא עוסקים בהתבתאות ותהליכי יצירה. גם צלמים "שמספרים סיפור בתמונה" לא מצליחים להתקבל לעולם האומנות שבאמת לא מוכן לקבל כל דבר כאומנות מפני שזה יותר קרוב לעולם צילום תעודי, צילום תרבויות ורחוב וכן צילומי מלחמות. אפשר שלא להסכים עם זה, אך זה המצב ואני אישית חושב שגם בצדק. אומנם הם אומנים בתחום הצילום והיכולות שלהם לתפוס את הרגע הנכון והם יודעים לייצר צילומים מדהימים שמשאירים אותי עם הלסת למטה כל פעם מחדש. אבל אין זה קשור לאומנות לתהליכי יצירה.

כמו שאתם רואים המשפט "באומנות כמו באומנות הכל מותר" לא באמת נכון והוא לא יכול לשמש כתרוץ לככה בא לי לצלם וזאת האומנות שלי.

תמונה של הצלמת Jennette Williams מתוך פרוייקט על גוף האישה


תמונה של הצלם Gerhard Clausing מתוך הפרוייקט Selfscapes


תמונה של הצלמת Lynda Smithschick מתוך הפרוייקט The Best Is In Front Of Me


תמונה של הצלמת Susan Rosenberg Jones מתוך הפרוייקט Widow/er


***לשיעורים באומנות מוזמנים לפנות אלי



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.