גיא גבע צלם ואומן המציג תערוכה בינואר בגלריה אפרת.


גיא גבע צלם ואומן המציג תערוכה בינואר בגלריה אפרת.


אתה התחלת כצייר איך עברת לתחום הצילום?
חיפשתי מדיה נוספת להביע את עצמי מעבר לציור. ניסיתי לפסל.  צילום בסופו של דבר היה המדיה שבחרה אותי.

מה מושך אותך בצילום?
היכולת להקפיא שברירי שניה, ולשמר רגע של ההסטוריה של האנושות/הטבע, והיכולת בעזרת חשיפות ממושכות לתפוס את תנועת הזמן לתוך תמונה בודדת.

מה היתרון של הצילום על פני הציור
אפשר לצייר כל מה שאפשר לצלם. היתרון הוא במהירות, ובנוחות של לקחת את המצלמה בקלות רבה יותר לעומת בד וצבעים.

אתה ידוע בתור מתנגד לעיבוד תמונה. למה בעצם? למעשה עיבוד תמונה זה גם סוג של אומנות אם מסתכלים על המוצר המוגמר.
עיבוד תמונה הוא חלק מעולם האומנות
אני לא נגד עיבוד תמונה. אני נגד צלמים שבמקום ללמוד איך מצלמים עוסקים בעיבודי תמונה. אם העיבוד הוא על מנת להביע משהו למטרת אומנות, לא הייתי רואה בזה משהו רע. אך כדי לתקן את המצולם, או הטבע ולהציג זאת כיכולות של הצלם, אני רואה את זה כשקר.

לא רבים יודעים – אתה התחלת את דרכך כפיזקאי. איך למעשה הפיזקה משתלבת בצילום? מהנושאים שאתה בוחר נראה שהיא עדיין חלק ממך
בראש ובראשונה ההבנה כיצד האור מתנהג ומשפיע על הצילום, וההבנה ממה הדברים בנויים, עוזר לראות את מציאות מעבר לרובד הבסיסי של " הנה שמיים, הנה סלע", בנוסף אני נהנה מלהבחין גם בפרטים הקטנים שמתפספסים לפעמים. אני מסתכל על פרח ורואה את יופיו והריח שלו, אך גם נהנה מהמבנה, ומבין אותו. אני מנסה לשלב את כל זה בצילום.

למעשה לא למדת צילום בצורה מסודרת. מאיפה כל הידע. ומאיפה הגיע האומץ להכריז על עצמך כצלם
ההבנה בפיזיקה, כיצד מתנהג אור שעובר דרך העדשה ומשפיע על פילים (התחלתי לצלם בתקופת הפילים), וכיום כיצד הוא מתנהג לחיישן הדיגיטלי, עזר לי ללמוד לבד ומהר צילום. בפעם הראשונה שצילמתי לקחתי פילים ורשמתי עם פנקס קטן ועט, כל דבר שצילמתי, כמו לדוגמה – סברס ואז רשמתי את מהירות הסגר והצמצמם וכו'. כשפיתחתי את הפילים הראשון, חוץ מתמונה אחת לא יצא שום דבר. אבל בגלל שיכלתי להשוות למה שכתבתי בפנקס, יכלתי ללמוד מזה מה לא עושים. בפילם השני כבר יצאו לי 24 תמונות תקינות. כך למדתי גם על פלשים, ולמעשה על כל הדברים הטכנים.
היום אני נמצא במקום בו הידע שלי משתווה לכל צלם מקצועי אחר.

אתה מלמד צילום ואמנות. למה אתה לא עוסק בצילום. למה אתה לא מצלם חתונות ואירועים כמו שמצופה מצלמים
עסקתי בעבר במגוון של תחומים בצילום. לא נהנתי מזה. ואני מאוד אוהב להעביר את הידע הלאה וללמד, יותר מאשר לעבוד בצילום. בגלל שאומנות הוא דבר שאני עוסק בו המון שנים, יותר קרוב לי הנושא של לימוד אומנות, להעביר ידע לאנשים ולהשפיע עליהם.

מה אתה אומר על מעמד הצלם בתקופתנו, של המדיה הדיגיטלית
מהרגע שהמדיה הדיגיטלית הומצאה במקביל אליה היה הכרחי לייצר תכנות עיבוד תמונה על מנת לטפל בקבצים הדיגיטלים. גם המעבדים שבתוך המצלמות התקדמו טכנולוגית מאוד בתקופה האחרונה, והידע הדרוש בצילום ירד. זה " מפיל" אנשים למצב שהידע בצילום נראה להם לא רלוונטי, והם מסתמכים כמעט באופן בלעדי, על עיבוד התמונה. זה הפך את עולם הצילום לעולם בו הידע ותחום היצירה והאומנות בו הולך וקטן.

כמורה לצילום אתה נחשב למורה לא שגרתי. מה המסר העיקרי שאתה מנסה להעביר לתלמידים שלך?
אני מנסה להעביר רק שני דברים. הראשון – שידע בצילום קודם לידע בעיבוד תמונה. והשני "שאם כפית אוכלים גלידה ולא אומנות".

אתה יכול להסביר יותר
בגלל המדיה הדיגיטלית שהצילום הפך לקל יותר, ודורש פחות ידע, הגענו למצב שהצילום שהגיע מעולם האומנות, הפך לקל, עד שלפעמים התמונה הופכת להיות חסרת משמעות מבחינת מה אנחנו רוצים להגיד לצופה. המסר לתלמידים בראש ובראשונה, תגידו משהו לצופה, מעבר לצילמתי שקיעה יפה.

זה כמובן מוביל לשאלה הבאה, לגבי התערוכה שאתה מציג Out of power, Out of power
תספר קצת על מה התערוכה
התערוכה היא תהליך שאני עובר עם עצמי בזמן שאני שוהה בטבע, בזמן שאני יוצא לטיולי שטח. בגלל שאני יוצא לבד לשטח וללא אנשים אחרים, ברוב המקרים, בגלל משקל הציוד והמאמץ הפיזי, הגעתי למצבים בהם אני עייף וחלש פיזית, ובעקבות זה מתעוררת תחושה של בדידות, או נפילה של הרוח. ברגעים כאלה הטבע נראה יותר מאשר יער ירוק או מים כחולים זורמים, אלא אני יכול לזהות גם בו צדדים חלשים ופגיעים. זה מייצר סוג של איזושהו דיאלוג אינטמי ביני לבין הסביבה.

אתה שנים מטייל ומצלם. מה קרה פתאום שגרם לך לראות את הדברים בצורה כזו?
אני חושב שזה משהו שראיתי אותו מאז ומתמיד. בשנים האחרונות התחלתי לשים לב, שכשאני עייף וחבול, הטבע שמסביבי נראה גם כן עייף וחבול לא פחות. עצים עייפים מחום הקיץ, מעיינות שהתייבשו. נראה שהשנים השפיעו לא רק עלי, והטבע התעייף מאיתנו.

נשמע ממה שאתה אומר, שאתה במצב של עייפות, וחוסר כוחות.  שזה בדרך כלל לא מצב ליצירה ולהצגת תערוכה, איך מתגברים על חוסר החיוניות שאתה מתאר?
זו שאלה שייצרה דיונים יותר מפעם אחת בנוגע לאומנים. האם קושי נפשי מייצר אומנות בעלת משמעות גדולה יותר. לאורך כל ההסטוריה רואים אומנים שסבלו, ומשם דווקא היצירתיות והאומנות מגיעה. ייתכן שעל מנת שתהיה אפשרות להגיד דברים בעלי משמעות, צריך שיהיה צורך פנימי להגיד, וצורך פנימי של מה להגיד.

למה הבחירה בשחור לבן? לא קצת בנאלי להציג עייפות בשחור לבן?
אני חושב שבראש ובראשונה יש הגיון לצלם נוף בצבע, כי כשעומדים מול נוף, הדבר היפה בו זה הצבעים. אך בשנים האחרונות הגעתי  למצב בו צבע גורם לי לכאב ראש, אמיתי, קשה לי להסתכל על זה. שחור לבן מייצר לי תמונה שקטה שאני יכול להנות ממה שאני רואה. בנוסף, בעזרת שחור לבן, קל לי יותר להוציא קונטרסטים גדולים יותר, להעביר יותר דרמה ורגשות ברורים יותר.

למי התערוכה מיועדת, למי היית ממליץ להגיע? לחובבי טבע או לאנשי אומנות. איפה אתה שם את התערוכה ?
אני חושב שהתערוכה תעניין כל למי שמחפש או מבין שיש עוד משהו בתוך נוף, ולא תמיד מצליחים לראות אותו. וכן לאנשים שמגיעים מתוך עולם האומנות ועוסקים באומנות,. ונוף מאז ומתמיד היה נחשב כבנאלי וריק מתוכן. לדעתי התוכן לא נמצא במה שאנחנו מצלמים אלא במה שאנחנו מעבירים הלאה (כמו ציור המקטרת על הכסא של וון גוך). כך גם נוף יכול להיות מעבר לעצים יפים בשלכת.

קצת פרטים על התערוכה
העבודות יוצגו במשך של 3 שבועות בגלריה אפרת, גורדון 21 תל אביב. ערב הפתיחה ב- 4/1 בשעה 20:00. כל העבודות למכירה כמובן.

 

הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.