האם יצירתיות נפגעת בעקבות AI

  האם יצירתיות נפגעת בעקבות AI

קיום AI נראה שנמצא בכל מקום מה GPT, לאפליקציות בתוך האתר של הבנק. באתרים שמאפשרים תוכנות חינמיות לשיפור התמונה וכמובן בתוכנות לעיבוד תמונה כגון Capture One, ושאר התוכנות לעיבוד התמונה שהופכות ליעילות יותר ומדויקות יותר. בזכות זה, (ואיך אפשר שלא להזכיר את היכולת לייצר תמונה ב GPT ע"י דיבור או כתיבה.) אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, עכשיו שהעולם עובר לשם האם וכיצד זה ישפיע עליינו בתחום הצילום והיצירה?

בשורה אחת ברורה ופשוטה ה GPT יצר לי תמונה שהייתה דורשת ממני להגיע עמוק לתוך המדבר, והוא עשה את זה, אפילו בקומפוזיציה נכונה

המנוע האנושי

ההבדל הגדול ביותר בין בני אדם לחיות הוא לא רק השפה (אם כי זה כמובן חלק חשוב.) אבל ההבדל הגדול ביותר הוא היכולת לפתח תקווה. אנשים יכולים להגיע למצוקות לא הגיוניות ועדיין התקווה היא שתחזיק אותם. אפילו שאין כבר עתיד, סיכוי או סיבה לכך. למה זה? מפני שקשת הרגשות שיש לבני אדם, הוא הדבר שמייצר אצל בני אדם יכולת גבוהה להתקדמות אבולוציונית. ואיך זה קשור למשהו? אובכן בזכות הרגשות שאנחנו מסוגלים ליצור. אנו מסוגלים להשקיע בילדים לאורך שנים למרות כל הקשיים, וזה הכרחי מפני שהילדים שלנו מוגבלים ביכולת להגיע לעצמאות מלאה בגיל מאוחר. ללא רגשות זה לא יקרה, ולכן רגש הוא הדבר שמניע אותנו קדימה. וכן תקווה היא רגש עצום.

האבולוציה של האהבה והרגש היא מה שמייצרת את החיבור בין הורים וילדים.

אז איך כל זה קשור לצילום? בכך שצילום חייב לעורר רגש על מנת להשפיעה על הצופה, שרגש הוא הדבר שמניע אותו. זאת הסיבה שצילום נוף, ולא משנה כמה הוא יפה. נשכח אחרי כמה דקות אם לא שניות של התבוננות. מפני שהוא לא מעורר אצלינו רגש שיגרום לנו באמת להתרגש ולזכור אותו. במקסימום נגיד לעצמנו איזה יופי. אבל צילום שמעורר אצלינו רגש רב נזכר גם שנים קדימה. לכן צילום צריך להיות הרבה יותר מצילום יפה שנעשה ב GPT . הצופה ממש "מבקש" משהו שהוא יזכור. כמו שאנחנו זוכרים טיול מוצלח יותר מעוד ארוחה במסעדה.

גם תמונה מרגשת אפשר לעשות בקלות ב GPT. רק צריך להגיד לו את הדבר הנכון.

אבל גם ב GPT אפשר לעשות צילום מרגש. נכון, אבל וזה, אבל גדול. הוא לא אמיתי והאמת חשובה לכולנו, ובטח שבשנים האחרונות כבר קשה לדעת מה צילום או סרט וידאו אמיתי ומה לא. בטח שזה מגיע לכמות הסרטונים והתמונות המזויפים בפוליטיקה ששם נראה שזה כבר ממזמן ללא גבולות. כאן חוזר הצורך בצלמים שיצליחו לדעת "לייצר" את הרגש שבתמונה על מנת לגרום לצופה להתעורר לחיים ולזכור אותה, ובטח שזה מגיע לפרסומות של מוצרים שמטרתם לגרום לנו לרצות לקנות.

כאן גם יש תפקיד ליכולות של ה AI ולא מצד המצלם או תהליך הצילום, אלא מצד תהליך העיבוד תמונה. כאשר בתהליך העבודה יש אפשרות לשנות גוונים של מוצר או חלקים בתוך התמונה בקלילות. על ידי כך לחסוך שעות עבודה ואף להגדיל את היצירתיות של תהליך העבודה, מפני שנוצרת היכולת לשחק עם התוצאה של הצילום מבלי לצלם שוב ושוב. כאן גם הצורך ביכולות טכניות בצילום נשמר ארכו ולא יכול להיזנח. מפני שתוכנות לעיבוד תמונה מבוססות על כך שהצלם מלכתחילה יודע ליצור תמונה טובה. אחרת לא יהיה אפשר לשפר את מה שכבר נעשה. וכך יש את הזמן להשקיע בתהליך היצירתי. כמובן בתנאי שיש ידע טכני מוקדם לצלם.

ידע מאפשר זמן להתעסק "במשחק הצילום" במקום בעבודה מיותרת של מציאת האור הנכון. הדיוק בפרטים הקטנים נעשה בקלות יותר גדולה מבתוכנת GPT וזה רק בגלל שהפרטים הקטנים מייצרים את התמונה. והם מופיעים בעין כבר בזמן אמת.

את השימוש ב AI אפשר להעביר ללקוח בתהליך היצירה של התמונה. אפשר לבקש ממנו לייצר תמונה במחשב שנותנת לנו הצלמים את הכיוון הכללי של התוצאה שהוא רוצה. לפעמים קשה ללקוחות להסביר בדיוק איך או מה צריכה להיות התוצאה הסופית, ולקבל דוגמה עם כיוון מהלקוח יכולה לקצר תהליכי עבודה ולהיות מדויקים יותר.

דבר נוסף שאנחנו נתקשה לעשות ולייצר ב GPT , הוא יצירת עבודות שהם בגבול הרטרו שגם נראות "נכון". ההבנה מהו רטרו היא מורכבת מפני שהיא לא רק צילום דהוי ברמת הצבע. זה מורכב מחדות מסוימת שיש צורך לשנות אותה (לפעמים זה ידרוש מהצלם למצוא את העדשה הנכונה שתייצר את חוסר החדות הנכונה.) או לשמר את החדות במקסימום, עם שינויי גוון עדינים שייקח זמן להסביר לתוכנת מחשב כיצד הדברים צריכים להראות בתוצאה הסופית, וכמובן והכי חשוב, הוא שמישהו צריך לצלם את המציאות. AI לא יכול לצלם את המוצר או האנשים במסיבה בשביל זה עדיין צריך צלם.

רטרו הוא מורכב יותר מגוון צהבהב

יצירתיות היא לא AI

לא משנה עם איזה מנוע AI אנחנו עובדים. בסופו של דבר מי שייתן את הפקודה זה אנחנו. אנחנו יכולים לבקש דברים פשוטים כגון "תייצר לי צילום נוף" או דברים באמת יצירתיים יותר בתחום הסוראליזם. אתר GPT וכדומה לו לא באמת מבינים מה זה סוראליזם ולא משנה כמה ניסיתי להסביר. ולמה זה? מפני שאין להם רגשות ואף לא יכולת להבין רגש. ואולי באמת סוראליזם הוא דוגמה טובה, מפני שגם אומנים סוראליסטים מתקשים להסביר מהיא יצירה סוראליסטית. אני אומנם יכול לשבת שעה ויותר על GPT ולהסביר מה אני רוצה. אבל עדיין אני הוא הצד היצירתי והצד השני הוא רק מבצע. היכולת ליצירתיות היא שלנו, ועד שלא יהיה מחשב אשר מסוגל לנתח לעומק רגשות ולהבין את המשמעות שלהם. היצירתיות היא שלנו להישאר. אז לא לדאוג זה נראה שיהיו צריכים צלמים בעתיד....לפחות הקרוב. אומנם AI יאפשר בעתיד "לייצר" מחשבות בצורה קלה יותר. אך המחשבות עדיין בצד שלנו. רק תהליכי העבודה יהיו קלים יותר. כמו צילום מוצר עם מערכות הצילום מוצר של חברת Profoto. שכמובן מצלמת מוצר שבני אדם עיצבו.

עקב המנגנון של חברת Profoto עכשיו כל אחד יוכל לצלם, זה רק לחיצה על הטאבלט. אף על פי שזה פוגע במשכורת של צלמים. הקידמה הזאת היא מבורכת, גם צלמים יהיו צריכים לייצר התאמות. אטומיזציה של AI היא לא מילה גסה

סיכום

כיום אי אפשר לצאת נגד AI, בדיוק כמו שלא היה אפשר לצאת בזמנו נגד המהפכה התעשיה, או נגד מכוניות, או תהליכי מחישוב והמעבר לשימוש במחשב בעולם הגרפיקה, סרטוט וגם צילום במעבר למיימד הדיגיטלי. ואם זאת אנחנו יכולים לראות רצון לשמר את התהליכים הידניים ברמת הרטרו וגעגועים לעבר. אפשר לראות זה בתהליך של החזרה לצילום בפילם, שגרם לחלק מחברות ציוד הצילום לפתוח מחדש פסי יצור שנעצרו לפני 20 שנה. השאלה האמיתית, כיצד התהליך הזה ישפיע עלינו בטווח הרחוק? האם נחפש כל הזמן תהליכים זולים על חשבון איכות הצילום או היצירתיות שבצילום? או שאולי זה בסופו של דבר ימאס לנו וזה יגרום לחזרת הרטרו בעוצמות גדולות הרבה מעבר לחזרה בצילום עם פילם? כמו שאנחנו יכולים לראות בתחומים אחרים שאנשים רוצים לחזור "לחיות בפשטות כמו פעם" אם זה בדרך שאנחנו אוכלים, פעילות גופנית ואפילו שינויים בצריכה? האם אפשר כבר עכשיו לראות כיצד הסבלנות שלנו להתבונן ביצירה מתקצרת? כמו שכולם רואים Shorts ולא סרטי וידאו ביו-טיוב מפני שזה "ארוך מידי". לפעמים זה נראה שהיכולת לחלום מתקצרת וכולנו צורכים Shorts מבלי לחלום. אני גם מוצא את עצמי צורך בקלות סרטונים שגורמים לי להישאר במצב "זומבי". אבל גיליתי שלפעמים דווקא שאני נמצא עם קבוצת אנשים שכל אחד שקוע בפלאפון שלו, נוצר לי חלל שקט שמאפשר לי לצאת לטייל במחשבות של דימויים סוראליסטים. כך שהיכולת לחלום עדיין שם. אצל כולנו. אני רואה את זה בעיקר אצל תלמידים שלי שהם צלמים מקצועיים ואצל תלמידי האומנות אצלי.

הדבר החשוב הוא שאנחנו כצלמים נשמור על כנות, מוסר חברתי ועל היצירה הסופית שתהיה בידיים בשלנו

בקשתי מה GPT  ליצור תמונה שתתן לי תחושה של יער מפחיד שיהיה לי קשה להתמודד איתו, ואני אפחד להעביר בו את הלילה עד אור הבוקר. זה לא היה קשה, והוא הבין היטב את מה שרציתי. אבל שבקשתי שזה יראה כמו צילום הוא יתקשה. היצירתיות הייתה בצד שלי והביצוע המהיר בצד שלו.

יומיים של עבודה לא עזרו לי להסביר לו איך נראה צילום סוריאליסטי של מחשבות שיוצאות מגבולות התודעה אל תוך חלל הזמן, בזמן עבודה בפס ייצור במפעל כותנה. שזה יראה ממש כמו צילום וממש כמו עבודה שמתאימה לזרם הסוראליזם בתחום הצילום. זה נראה שעבודות בפוטושופ שקיימות באינטרנט מבלבלות אותו. היה שלב שהוא יצר משהו בסגנון של קדינסקי אבל הוא כבר היה ציור ורחוק לחלוטין מצילום

שאני מייצר דימויי שמגיע מהמחשבות שלי, אני מבין מה התהליך עצמו לצורך יצירה ולכן מסוגל להגיע לזה בתהליך הביצוע הסופי. בתמונה: צילום שלקח לי שנתיים ליצור מפני שחיפשתי דברים ספציפיים שיהיו בתוך הדימוי הסופי. שבסוף נמצאו בשני נקודות שונות במדבר