הקשר שבין צילום מודרני לאומנות הקלסית

הקשר שבין צילום מודרני לאומנות הקלסית

קיום הצילום המודרני בתחום האומנות נראה פחות מובן מאי פעם. הצילומים לפעמים נראים בין סתמיים ולבין מוזרים ולא קשורים לכלום, ועוד פחות ברור מדוע פרוייקטים אלו זוכים בפרסים או בפרסום כלשהו. היום אני אסביר מדוע אומנות הצילום עדיין מוגדרת כאומנות ומה עומד מאחוריה.

Sarah Malakoff. כן זאת אומנות

כמו שאתם כבר יודעים מכתבות קודמות אומנים עובדים בפרוייקטים (ויש לי הרצאה שאני עושה בנושא), וזה חלק חשוב בהבנה מדוע צילומים מסויימים אכן מוגדרים כאומנות. אולי הטעות הנפוצה היא שמסתכלים על תמונה בודדת במקום על הפרוייקט כולו, מפני שצילום הבודד לא באמת "מדבר" או אומר את כל מה שהאומן ניסה להגיד, והוא למעשה חלק מסדרת עבודות אשר כולן ביחד מספרות את הסיפור. בנוסף לזה, כל האומנים למדו אומנות מעשית, שזה אומר שהם למדו כיצד לצלם ולבנות מערכי צילום בצורה מקצועית ומסודרת. כמו כן כולם למדו תאוריה של האומנות, מפני שאי אפשר לעסוק בתחום ללא ידע והשכלה. הלמידה של תאוריה של האומנות היא חשובה מאוד מפני שהיא מאפשרת לבצע השלכות, לקבל השראה ולהבין לעומק כיצד לחשוב נכון. במהלך הכתבה אני אראה השוואות בין אומנות קלאסית לבין צילום מודרני, כאשר חלק מההשוואות הם לא ההשראה המדוייקת של היצרה של האומן אבל עם זאת הם יבהירו כיצד יש קשר בין השתיים, וכן אראה שלמעשה גם בציור יש עבודות דומות לצילום, רק שזאת מדיה שונה ולא יותר מזה. אני אתן גם הסברים על הקשר שבין העבודות השונות שאציג כדוגמאות לצורך ההבנה. אז נתחיל...

The Red Road Project, Julian Elijah 

 Francois Hubert Drouais- Portrait of the comte de vaudreuil 

 Goya in his studio 1792

התמונה הראשונה של ג'וליאן מתוך הפרוייקט המפורסם שלה: "הדרך האדומה" עלול להראות כמו עוד צילום מוזר, אך לא כך. אנחנו יכולים לראות דוגמאות רבות מעולם הציור הקלאסי שבו הדמויות מתוארות בצורה דומה, כאשר הדמות מצויירת בבגדים מסורתיים, בנוסף ליכולות שלה, או חפצים אשר מראים את מה שהדמות מתגאה בה, כמו בציור המפורסם של הוברט אשר צייר את מגלה הארצות הצרפתי קומט דה ודריל. בציור אנחנו יכולים לראות בברור הצורך של האומן גם להכניס את הבגדים שאיתם הוא משתמש במסעות שלו (הבגדים שאיתם הוא עולה לספינה) בנוסף לזה אנחנו יכולים לראות את השיריון והכפפות אשר מראים את הביגוד המסורתי שלו לקרבות אבירים, וכן הוא מצביע על המפות אשר מראות את התגליות שלו. הוברט השפיע רבות על הצייר גויה (אין זה נדיר שאומנים מושפעים אחד מהשני, למעשה לרוב אומנים משפיעים ומושפעים מאומנים אחרים). גם בדיוקן העצמי של גויה אנחנו יכולים לראות את הביגוד שאיתו הוא מצייר ואת הגאווה שלו, וזה הציור עצמו. דבר דומה לזה אנחנו יכולים לראות בעבודה של הצלמת ג'וליאן. אמנם אנחנו לא יכולים לדעת אם בודאות היא הושפעה בעבודה שלה מגויה או אולי מצייר אחר ספציפי, אבל אפשר לראות בברור את ההשפעה שיש לה מלימודי התאוריה של האומנות, כאשר היא ראתה את הדרך שאומנים קלאסים תיעדו אנשים בפורטרטים. גם כאן אנחנו יכולים לראות את הדמות לבושה בבגדים מסורתיים, אשר היא מתגאה בהם ומראה את היחודיות שלה. הסרטים שנמצאים ברקע הם פרסים שהיא זכתה בהם כמילגות ללימודים, וגם פה אפשר לראות את הסיבה לגאווה בדיוק כמו בציור הקלאסי. הסיבה שהצילום נראה כל כך שונה מהציור הקלאסי הוא שמודבר גם על מדיה אחרת, וגם מפני שמדובר על עבודה שנעשתה בתקופה אחרת, כאשר האומנות התפתחה לכיוונים אחרים אך העיקרון נשאר זהה. עכשיו כשכבר מבינים את ההקשר לאומנות הקלאסית הדברים נראים פחות מוזרים וזרים. עכשיו נעבור לדוגמה נוספת

Brian Henry, Ghost on Shag 

Francesca Woodman: House #3 

Serafino Macchiati- The Visionary

גם במקרה של עבודות של בראיין אנחנו יכולים לראות השפעה והקשרים לאומנות קלאסית והמקורות, כגון לעבודותיה של פרנססקה. אומנם טכניקת הצילום שונה, כאשר פרנססקה השתמשה בטכניקות צילום של מריחה ובראיין משתמש בטכניקת צילום מורכבת יותר בעזרת צילום בפולרוייד, אך ההקשר ברור. פרנססקה כבר הפכה ממזמן לקלאסיקה בעולם הצילום, והאומנות ועבודתה זאת לא רק שמזכירה רוח רפאים אלא גם מתארת את עצמה כרוח רפאים, שזה "מה שישאר" אחרי מותה. יש גם סיכוי טוב שעבודתו של בראיין מושפעת מצילומה של פרנססקה, ובטח לאורך הפרוייקט הזה, דבר שאנחנו יכולים לראות לא רק בדמות הרפאים אלא גם ברקע של המבנה ההרוס שמופיעה בכמה עבודות בפרוייקט הזה שלו בדיוק כמו בעבודות רבות של פרנססקה. קשה שלא לראות את קווי הדימיון שבין השניים ואת ההשפעה הברורה. אך לא רק בצילום אנחנו יכולים לראות דוגמאות לרוחות רפאים, גם בתחום הציור נושא רוח הרפאים מופיעה כמו בעבודות של הצייר האיטלקי סאראפינו אשר עסק בנושא בכמה עבודות שלו מתוך עיניין אישי. דבר זה לא נדיר מפני שזה כבר אלפי שנים אנחנו יכולים לראות שבני אדם מתעניינים בנושא של רוחות רפאים מהקושי לקבל את העובדה שכאשר אנחנו מתים לא קורה דבר. גם בעבודה של Correggio- “Jupiter and Lo” משנת 1531 כאשר אפשר לראות בברור את רוח הרפאים שמופיעה בדמות ענן שמתאר גבר דימיוני שהבחורה מנשקת. במקרה הזה הענן/הגוף הוא חסר צורה לחלוטין, ואין הוא מזכיר דמות של בן אדם, אך בחלק הקרוב לפנה של האשה אפשר לראות את הפנים וכף היד שלו כמו צצים מתוך הענן, מתוך החלום.

Colin Roberson, Self-Portrait with Him 

 Bunny Luna 

 Kitagawa Utamaro- A pair of lovers 

 Suzuki Harunobu 

 Hirano Hakuho - Nude geisha girl

אני אעבור על שתי עבודות. של הצלם קולין רוברסון ועבודה של הצלמת בוני לונה. בעבודתו של קולין אנחנו יכולים לראות זוגות נאהבים, כאשר עבודה זו היא למעשה צילום דוייקן עצמי שלו עם בן זוג משתקפים במראה שנותונת את האשליה שמדובר ביותר מזוג אחד. עבודה זו שעלולה להראות כמו ארוטיקה זולה היא למעשה עבודה של זוג נאהבים. אומנם זה בהחלט עלול לנכנס לתחום הארוטיקה, אך אין זה כל כך חריג לראות ארוטיקה בעולם האומנות. אנחנו יכולים לראות הרבה ארוטיקה בפומפיי, גם בפסיפסים וגם בציורי הקיר, אך לא רק שם. אפשר לראות הרבה אומנות שעוסקת בארוטיקה בציור היפני הקלאסי מהמאות ה-17 והלאה, כגון בעבודת של הצייר קיטגווה שעסק בכך רבות ובציורים של הצייר המפורסם סוזוקי. בעבודות שלו סוזוקי אפשר כמעט תמיד להבחין במישהו אשר מציץ ומביט בזוג הנאהבים, לפעמים כמישהו שנמצא שם במתכוון ולפעמים כדמות שמופיעה כאילו ומשום מקום ומפתיע את הזוג. אפשר גם למצוא ארוטיקה בציורים מהמערב כגון אצל איגון שילה, אחד מהציירים המפורסמים שיש, כמו בציור Egon Schiele- Two Women Embracing, ולא רק בציור זה אלא בעבודות נוספות שלו שמכילות עירום לרוב.

בעבודה של בוני לונה העירום הוא עדין ולא עוסק בארוטיקה, למעשה הוא מתאר את גוף האשה כמשהו עדין ואף מדגיש את יופיו הרב. סגנון זה ניתן למצוא רבות בציור היפני מהמאות ה-16 והלאה, כגון בעבודה של הירנו הקאוו, אשר מטרת העירום גם כאן הוא להחמיא לדמות האשה ולא לזלזל בה. למעשה בשתי העבודות האלא אנחנו יכולים לראות הערכה לדמות האשה. כמובן גם במקרה הזה אפשר לראות הרבה דוגמאות בציור המערבי כגון באומנות האיטלקית, בטח בדמותה של ונוס אלת היופי הנשי, כמו בציור של הצייר האיטלקי Piero dicosimo, שבאחד מהציורים המפורסמים שלו הציור: Portrait of a woman called Simonetta Vespucci, כאשר גם כאן כמו בעבודה של בוני לונה הדמות מצוירת מצד שמאל, וגם במקרה הזה המטרה להראות את יופה של הדמות

Piero di Cosimo- Portrait of a woman called Simonetta Vespucci

לסיכום

האומנות המודרנית בתחום הצילום שלפעמים נראית מוזרה ולא קשורה לעולם האומנות, היא למעשה קשורה ומחוברת בצורה הדוקה ואף לא כל כך שונה מהאומנות היותר מוכרת, רק שהדרך בה מציגים את הדברים מתאימה יותר למדיית הצילום וכן לתקופתינו, שהרי אנחנו לא חיים עוד במאה השמונה עשרה. אפשר למצוא רפרנסים רבים לאומנות הקלאסית, וזה רק עניין של להכיר וללמוד אותה לעומק, וכמובן שתמיד יש השפעות רבות מאומנים אחד על השני. הדוגמאות שניתנו בכתבה הם לא בהכרך הקשר הישיר בין הצילום הספציפי לבין יצירת אומנות כזאת או אחרת, אך הם מתארות את ההקשרים השונים, כך שהדברים יהיו ברורים יותר. בפעם הבאה שאתם רואים אומנות מודרנית בתחום הצילום תזכרו שאין חדש עד כדיי כך בנושאים שעובדים עליהם אלא יותר בדרך שבא מתארים אותם.

לשאלות, הרצאות והדרכות בנושא אומנות guygevaph1973@gmail.com 

Louise Amelie- Countryside Contained

Ruotong Guan