Blog #צילום אומנות

זה כבר כמה שנים שאני לא מסתובב עם מצלמה ברחוב או בטיולי טבע ואם אני מסתובב עם מצלמה נדיר שאני בכלל מוציא אותה מהתיק. לרוב היא סתם

אנחנו רואים הרבה פעמים ברשתות החברתיות צילומי עירום (בעיקר של נשים) ובכל פעם שזה סופג ביקורת

עבר לצילומים שאני עושה "על הדרך" בכל פעם שאני רואה משהו יפה או שסתם בא לי לצלם למזכרת אני עובד רוב הזמן על פרוייקטים לצילום ספציפים תחת נושאים מסויימים. זאת צורת עבודה

אחד מהדברים המוזרים שקוראים אחרי כמה שנים של צילום שהצילום הופך למשהו מתוכנן או מבוקר ובמקום לצלם מה שעומד ממול פרצוף שנראה יפה ופשוט לצלם אותו חושבים

כיום ובעיקר בשנים האחרונות ציוד הצילום ברמה גבוהה והולכת ומשתפרת. לא רק גופי הצילום (ששם טכנולוגית החיישנים לא התפתחה במיוחד) אלא ובעיקר העדשות עצמם

יתכן וכתבה זו לא "תיגע" בכולם אבל אולי גם מי ממכם שלא עוסק בתהליכי יצירה ימצא בא עיניין מפני שהכתבה היא דיון בנושא הנפש. הכתבה היא למעשה דיון שנוצר בעיקבות שיחה עם חבר

כל אחד היה רוצה להתפרנס ממה שהוא הכי אוהב לעשות. איזה תחביב כייפי שפתאום יהפוך למקצוע ואני כמובן מתייחס לצילום במקרה הזה. יש הרבה צלמים חובבים בכל מקום וטוב שככה

האם צריך ידע בצילום אם יש כישרון? האם מישהו בעל כישרון גדול יכול להצליח ולצלם כל מה שהוא רוצה מפני שיש לו "כישרון" לראות את הדברים נכון, וכל מה שהוא צריך זה ללחוץ

בשנים האחרונות כמות הצילומים בשחור לבן הולכת וגדלה. לרגע אפשר לחשוב שיצרני המצלמות התחילו לייצר גופי צילום עם חיישנים ללא צבע

בגיל 17. הצגתי את התערוכה הראשונה שלי בגלרית אומנות. לא בצילום אלא בציור. ציור סוראליסטי שבזמנו בו

חוכמת ההמונים? אתם רציניים? אתם באמת חושבים שיש דבר כזה? לרוב זה